שאלה - האם נכונה טענת החוקרים שחז"ל השמיטו ספרים מסוימים שהיו קיימים ולא נכנסו לתוך התנ"ך? תשובה - א. אין זו טענת החוקרים, אלא חז"ל בעצמם הם שמספרים בפירוש על כמה וכמה ספרים שלא הוכנסו לתוך התנ"ך, וגם על כך שהיו ספרים מתוך התנ"ך שרצו להוציא אותם ולבסוף הושארו. ב. לחכמי ישראל ישנם סמכויות נרחבות, כמו כל מערכת שבנויה על חוק כתוב מצד אחד ועל מערכת שפיטה אנושית מצד שני. תפקידם של חז"ל בין היתר הוא לקבוע איזה ספר יזכה להיכנס לכתבי הקודש ומה לא, וכשם שמחליטים בבית דין של מטה כך פוסקים בבית דין של מעלה. ג. השיקולים מה יכנס ומה לא, לא תמיד נגעו לעצם הדברים, אלא גם לצורך ההיסטורי שלהם לדורות. ("נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה, ושלא נצרכה לדורות לא נכתבה") ד. גם העובדה שהחלטות אלו התקבלו מאות שנים לאחר תום תקופת הנבואה, גם עובדה זו לא הוסתרה כלל. חז"ל במסכת חגיגה דף »להמשך

כאשר אנחנו נגשים ללימוד התנ"ך, עומדות בפנינו לכאורה שני אפשרויות. האפשרות האחת היא ללמוד את התנ"ך דרך המשקפיים של חז"ל והמפרשים שהלכו בעקבותיהם, והדרך השנייה היא ללמוד את התנ"ך על פי ראיית עינינו. במאמר הבא ברצוני להראות מדוע באמת לימוד עצמאי של התנ"ך הוא לימוד שיוצר תפיסה מעוותת של התנ"ך, ודווקא מבט מעמיק מלמד אותנו שדברי חז"ל הם הם פשוטו של מקרא, הם ורק הם ידעו להאיר את עינינו העיוורות בשבילי התנ"ך. אני חושב שהנושא שבו נמצא הפער הגדול ביותר שנפער בין תפיסתנו השטחית אנו לבין תפיסתם של חז"ל שנבעה ממסורת רציפה בכל הנוגע להבנת המקרא הוא בנושא של דרגת עם ישראל. מי שלומד את התנ"ך בצורה עצמאית נדמה לו לפעמים שהתנ"ך מציג את העם הנבחר באור שלילי למדי. התנ"ך כולו מלא בחטאים של עם ישראל, וגם בחטאים של גדולי ישראל. ספר במדבר מציג את עם ישראל בצורה שנראית לכאורה שלילית ביותר. בני »להמשך